נשיות

נשיות זהו מושג רחב המכיל עולם ומלואו.מכלול שבו האנושות מתארת חיצונית,פנימיות ומנעד גדול של פרטים המיוחדים לנשיות. עם הש נים פרטנו חילקנו והגדרנו לפי מגוון של קטגוריות כגון
פיזיולוגיה,התנהגות,מנהגים,העדפות ותכונות. בתרבויות השונות הנשיות מוגדרת על פי המנהגים וההיסטוריה הייחודית באותו מקום ומה שנהוג כנשי כאן לא יתקבל כנשי בתרבות אחרת. ובכלל הגדרה של נשי או גברי ההבדלים ושוני בינהם לא תמיד זה שחור לבן ויש לא מעט דעות לכאן וכאן.
הגישה המסורתית רואה הבדלים מהותיים בין המינים והחלוקה ברורה ולא ניתנת לפשרות. בתרבות שלא מאפשרת גמישות בהגדרה הנשית/גברית לא יתקבלו מנהגים מערביים לשני הצדדים וכל מגדר יישאר בתחומו ללא יכולת להנות ממגוון פעילויות שמזוהות עם הצד הנגדי. כמו הגבר תפקידו לפרנס והאשה להוליד ילדים ולטפל בהם. הכל על פי המנהגים והציפיות באותה חברה. יש לציין שבמרוצת ההיסטוריה הכוון הוא לטשטש את ההבדלים והיום בחברה המערבית ההבדלים הולכים ונעלמים-מה שהביא להרבה בלבול ומאבקים במין האנושי ושני הצדדים נראה שסובלים ממעשה ידיהם עצמם.
עם השנים נוצרו בחברה דעות על נשים,כמו שאומרים: הוצאו מהקשרם,למשל שנשים הם המין החלש,זהו מיתוס שנוצר עוד בימי הבניים כשנשים לבשו קרינולינות ומחוכים צמודים כך שאפילו לנשום לא יכלו המסכנות על כן היו מתעלפות לעיתים קרובות ומשם יצא לנשים שם של חלשות. זוהי רק דוגמא מצערת איך נוצרים סטיגמות והגדרות של סטטוס חברתי. כל חריגה מהמסגרת הנוקשה שבה אתה שייך אליה מביאה עליך את העין הבוחנת שלרוב מצויידת באפס סבלנות לכל סטיה או נטיה מהקו המנחה שאליה אתה שיייך.
תכונות האופי הנשיות כוללות כישורים חברתיים ובין אישיים,יכולות הזדהות עם האחר והנשים הרבה יותר מכילות ומפגינות עדינות ואיכפתיות. הנשים גם התברכו ביכולת מילולית,תקשורתיות וקורדינציה גבוהה. תכונות רבות ומיוחדות שללא ספק קיימות בנשים כדי שיוכלו לטפל בצאצאים לספק להם כל צרכם,ללמד אותם את כל מה שיעזור להם להתמודד עם חיים טובים ועצמאיים. זהו אולי משפט שירים כמה גבות אבל ברור שהטבע הכין את האשה להוליד לחנך ולאפשר את מעגל החיים וגם צייד אותה בכל הכישורים הנדרשים לשם כך. אסכם ואומר שנשיות היא הרבה מעבר לכל מה שנאמר ונכתב אי פעם,הנשיות מסתורית ומסקרנת ובתוך אישה עולם שלם של רגשות ויכולות אין סופיות שבמחשבה אחת יכולה להפוך את כל העולם ובחוכמתה יכולה לעשות ולקדם את כל מה שתרצה. הנשיות סוערת וצבעונית רב גונית ומיוחדת ומזינה את העולם
ביופיה הפנימי והחיצוני ורב הנסתר על הגלוי בקסם ושפע של הפתעות שעוד יש לגלות.

היא הצטרפה לבני ברוך

היא הייתה עם רגליים על הקרקע, נחושה ובטוחה שכל מה שרואות עיניה קיים, אין נסתר ואין מעבר לכך. אפילו ביום שהרופא המליץ לה עכשיו תתפללי לרופאים ולזה שבשמים נמצא היא ביהירותה אמרה: "אתפלל לרופאים בלבד!"

הילד שנפטר השאיר אותה שבורה, הטעם לחיים נעלם, היא רצתה לדעת למה הכול קרה, חיפשה ולא מצאה סיבה. החלה לקרוא הסברים מדעיים ורפואיים אבל שום דבר לא ענה לה. היא התעקשה שבטוח יש סיבה גלויה.

היא נברה בספרים, פנתה למומחים, הייתה אצל כל המבינים, בלילות כסהרורית התהלכה מחפשת את האבן שעדיין לא הפכה ששם נמצאת התשובה. משפחתה, שראתה בסבלה, ניסתה להסיטה מהאובססיה שאליה נכנסה, חברותיה הציעו כל מיני הסברים,  הביאו ערמות של ספרים, ניסו לקחתה לבילויים. שום דבר לא עזר, כל אמירה שרמזה שיש בחיים נסתר נדחתה על ידה בתנועה מעליבה. כך חדשים רבים אחרי מות בנה.

הייתה שם חברה ממש טובה, שלא זנחה, שהמשיכה ללוותה להיות שם בשבילה, חברה נחושה שתפסה בידה, ניסתה לגרור אותה לדרך חדשה, להסבר שאליו תמיד התכחשה, לנתיב של הנסתר. היה לא קל, ישבה לה על הצוואר, ניסתה לשכנעה ללא הצלחה, וכשכמעט אף היא הרימה ידה הצליחה לקחתה לערב היכרות עם חוכמת הקבלה ואז נכנסה לטוויטר.

היא חזרה מהערב וביטלה את כל מה ששמעה, אך משהו בכל זאת נגע שם בליבה, החלה להקשיב בסתר לערוץ קבלה לעם. הסקרנות התעוררה. יש פה משהו נסתר, משהו נסדק, לא הכול גלוי ונראה, היש כוח שמנהל את כל הנמצא?

היא הלכה צעד קדימה ושניים אחורה, אפילו לא הסכימה להודות בפני עצמה שיש משהו בחכמה. כהרגלה נכנסה לעומק וחקרה. למדה שההסבר הוא לאו דווקא ברציונל,  משהו בהתנגדות נשבר, לא להכול יש תשובה מדויקת ושנונה. הסקרנות שהתעוררה דחפה להירשם לקורס "יסודות בחוכמת הקבלה", שיעור אחר שיעור היריעה התרחבה, משהו שם נפתח, השאלה שרבות בה התחבטה עדיין מבצבצת ותלויה, אך מאז ועד עתה נבנית בתוכה תשובה רחבה על מהות חיינו כאן.

בעזרת בני ברוך למדה לקבל הסכמה, להרגיש משהו שאף פעם לא חשה, להבין שיש מסובב ויש סיבה שלאו דווקא תלוי בה. למדה להרפות, לסמוך, להיות חלק משלם ממערכת סגורה. רכשה חברים רבים שיחד עמה מחפשים משמעות לכל מה שכאן, חברים שעומדים לצידה, תומכים ומחזקים אותה והיא אותם, חברים שהפכו לה למשפחה אוהבת וחמה.

לישון או לא לישון?

לפעמים הלימודי קבלה לעם שלי צורכים ממני זמן רב. בטח בעוד כמה שנים אני אסתכל אחורה ולא אבין איך הצלחתי לתפקד עם חוסר שינה כזה. האמת כבר עכשיו אני לא כל כך מבינה איך.. אבל האמת שכבר הרגשתי הרבה זמן שהאהבה העצומה שלי לשינה צריכה לעבור איזשהו תיקון, עוד הרבה לפני שנולדו התאומים והצטרפו אל אחותם מעין שביחד מסדרים לי שינה קטועה ומועטה. לפעמים תאום אחד ישן מדהים בלילה אבל השני מתעורר המון, לפעמים כל אחד מתעורר רק פעמיים שלוש, אבל לסירוגין, לפעמים גם האחות הגדולה מצטרפת לחגיגת ההתעוררויות. ואז מגיע הבוקר כל כך מהר ואני תוהה אולי הם יישנו שניהם באותו זמן ואצליח להשלים שנת בוקר קצרה, אבל ככל שהתאומים גדלים התנומות מתקצרות וגם לא בהכרח מתרחשות באותו זמן לשניהם.

 אז אני מנסה לא לחשוב יותר מידי על זה שאני רוצה וגם צריכה לישון, ומשתדלת להיזכר שרציתי לתקן את החלק הזה בי שכל כך אוהב לישון.  ואני מקווה שגם כשתגיע תקופה מאוזנת יותר, אצליח להתגבר על הרצון לישון ולהקדיש יותר זמן לדבריו חשובים אחרים.

 וזה מזכיר לי ששמעתי פעם משל על אדם שצריך לקום לפנות בוקר אבל הוא מרגיש קצת חולשה ויש לו מעט חום, אז כמובן שהוא לא מצליח לקום ממיטתו. אותו אדם ביום אחר חולה מאוד,  המדחום מראה 40 מעלות. אבל באותו לילה פורצת שריפה בביתו, אז כמובן שהוא מזנק מיד ממיטתו ורץ החוצה מביתו. כלומר, הכל עניין של חשיבות. אם הדבר חשוב לאדם, כמו חייו לדוגמה, הוא מסוגל להתעלות מעל צרכי הגוף.

כן, הילדים שלי הם הדבר שהכי חשוב לי בעולם, אז אני קמה במהירות שוב ושוב ושוב בכל לילה. ואז כשמגיע הבוקר ואני מבינה שזהו, אין יותר זמן לישון היום, אני עדיין מלבישה חיוך על הפנים כאילו התעוררתי משינה ארוכה ומתוקה. ואיכשהו הגוף מצליח להחזיק ככה. הכל עניין של חשיבות. אז בכל דבר צריך שרוצים למצוא עבורו עוד כוחות, חייבים קודם כל לעבוד על חשיבות לדבר.

אין שום ברירה,צריך לשתות מים

חייבים לשתות מים,ומתי יודעים כמה זה חשוב, דווקא בתקופות שלא שותים מים. בתקופות שלא שותים מים, מרגישים את הגוף ממש נחלש. הנשמה מתייבשת. עור הפנים נסדק ממש כמו בפרסומת של"ישראל מתייבשת". הכל נהיה יותר קשה, פחות נוזלי, פחות גמיש ופחות גמיש.

הרב לייטמן מסביר שמים הם כנגד כוח ההשפעה, אהבה שבטבע, כוח החיים וככה גם קראתי בספר בשם תיקוני הזוהר. מה שנותן למים לדעתי גם מימד רוחני, לא כמו שמוכרים מים קדושים אבל משהו פנימי יותר.

כששותים מים הכל נוזל, הכל זורם, הכל הופך פלואידי, הכל נעים. פשוט נעים. הבעיה היא בחורף, קשה לשתות מים בחורף.  ודווקא בחורף יש צורך מאוד גדול ואפילו הכרח, שיהיה לנו נוזלים בגוף.שיתפשטו לאיברים הפנימיים ויחליקו אותם, שיחליקו את הפנים, שיעזרו ליובש הכללי שבגוף. אבל המים קרים מידי בחורף, ולא טעימים וממש בלתי אפשריים לשתייה.

ואין תחליף למים, אין שום תחליף למים. ואלה שאומרים תשתו תה, בלי סוכר, מים עם נענע, מים עם לימון, מים עם מרווה, זה לא מים וזה לא תחליף למים. צריך למצוא פתרון איך לשתות מים בחורף, נקודה. אני עושה רגע סוגריים, דווקא זירו לא קשה לשתות גם בחורף, אמנם שגם הוא משקה קר וכביכול לא נעים לשתות בחורף. אבל זירו? כן, כן, יאללה תביאו זירו ונשתה. ואפילו בירה קרה. גם בירה שותים בחורף, טוב, אז תאמרו, בירה מחממת, אבל אני אומרת – עדיין, הבירה היא קרה וגם הזירו – אז למה אותם לשתות ולא מים?

להבדיל מזירו ובירה, מים אפשר ויש הגורסים שרצוי, לשתות בטמפרטורת החדר.וזה צריך ואמור לפתור את בעיית שתיית המים בחורף. אבל זה לא באמת פותר, כי עובדה, שתיית מים בטמפרטורת החדר היא דבר הידוע לכל, ובכל זאת, קשה מאוד לשתות מים, גם בטמפרטורת החדר, בחורף.  מה שאפשר לעשות זה לעשות ספורט. עכשיו תשאלו, איך זה קשור? זה קשור ועוד איך זה קשור, זה קשור עד מאוד. שימו לב להברקה – הסופר מצמיא. ולמה הספורט מצמיא? כן,כן, הוא הספורט מצמיא למים וזה תענוג גדול לשתות מים אחרי הספורט. 

אני מאוד אוהבת ספורט ומאוד אוהבת לשתות מים אחרי הספורט, ויש לי ראשית סברה שהספורט מצמיא בכלל ולאו דווקא מיד אחרי האימון,ככה שהספורט עוזר לשתות מים בחורף באופן כללי,ולאו דווקא בזמנים של הספורט או מיד לאחריו. אז נסכם ונגיד, שמים בחורף זה קשה. כדאי מאוד לעשות ספורט בחורף. הספורט מצמיא מאוד והגוף דורש מים בזמנים בהם אנו עושים ספורט. וכך, הספורט הוא אמצעי להרבות בשתיית מים בחורף. 

 

טפט לסלון?

מחפשים טפטים לסלון? מגוון הדוגמאות היום הוא אינסופי כמעט, וחשוב להתאים את הדוגמא לעיצוב הפנים הכללי. אנחנו משאירים את זה למעצבי פנים מקצועיים ופה נדבר באופן כללי על גוונים וחומרים בלבדמכיוון שצבע הטפט משפיע מאוד על כמות האור בחדר, לסלון שיש בו מעט אור כדאי לבחור טפטים בצבעים בהירים כמו תכלת או שמנת, ובסלון שטוף שמש ניתן להעיז להשתמש בצבעים חזקים יותר וכהים יותר כמו כחול, אדום, ירוק, אפור ושחור.

ניתן להשתמש בטפטים גם כדי ליצור אשליה של הגדלת החלל. אם הסלון שלכם קטן, דוגמאות גיאומטריות תלת מימדיות, לדוגמא, ייתנו תחושה של עומק גדול יותר. גם טפטים שיש בהם פחות הדפסים ויותר דגש על טקסטורה ומרקם ייתנו אשליה של חלל גדול יותר, בעיקר אם תקפידו על גוונים בהיריםגם בסלון, כמו בחדר הילדים, אם בחרתם טפט צבעוני והדפסים עשירים, כדאי לצמצם את השימוש בו לקיר אחד בלבד, ועל הקירות הנוספים להדביק טפטים רגועים יותר, בצבעים אחידים או טקסטורות נקיות.

טפט לחדר השינה

טפט לחדר שינה צריך להיות טפט שנותן אווירה אינטימית, רומנטית ורגועה, בהתאמה לאופיו של החדר ולאופיים של בני הזוג. טפטים המשלבים טקסטיל בדוגמאות רומנטיות כמו תחרה יהיו משולמים. כשמדובר בטפטים אחידים ולא צבעוניים מדי ניתן לחפות בהם את קירות החדר כולו.

מבחינת הצבעוניות, טפט בחדר השינה יכול להיות בגוונים רומנטיים כמו ורוד, אך גם בצבעים דומיננטיים יותר כמו אדום כהה, סגול וצבעים נוספים במינון הנכון.

טפט למטבח ולפינת האוכל

באזורים בהם מבשלים או אוכלים כדאי לשים דגש על הפרקטיות ולהעדיף טפטים קלים לניקוי. במטבח כדאי להעדיף חומרים כמו ויניל, העמידים בפני מים, כתמי שומן ונתזי אוכל אחרים. אפשר לבחור בטפטים עם מוטיבים של אוכל, אך כדאי לא להגזים בהם, להגביל ולמתן. למי מכם שמאמינים בהשפעת הצבע על הפסיכולוגיה כדאי לדעת שצבע כתום מעורר את התיאבון.

למה אנחנו שונאים האחד את השני?

ידוע שבגיל מסוים בילדות יש מריבות בין הבנים לבנות. כשבן ובת הרבו לריב הייתה המטפלת שלנו מעמידה אותם האחד מול השני ואותה באמצע, ואומרת בפולנית- "טוטן טשובי טנשלובי"

בתרגום זה נשמע- "רבים רבים סימן שאוהבים".  אנחנו תמיד היינו מסמיקים כי האמנו לה. ילדים יכולים להאמין שאם רבים ודוחים יש מצב שאוהבים. אחרי שהתחתנו למדנו שלפעמים המריבות אפילו מגבירות את האהבה, אבל לא לעולם חוסן. המדע מצא כבר שבין שני כוחות הופכיים בטבע  [-] ו- [+] מתחוללת זרימה, והזרם הזה קידם את העולם בצורה מדהימה.

גם שנאה ואהבה הם שני כוחות הופכיים הנמצאים בתוך כול אחד, רק שלטבע האנושי נכנס "באג" לתוכנה. אצלנו אין זרימה ביניהם אלא קצר ופיצוץ. או זה או זה. עדיין לא מסודר ביניהם היחס הנכון כיחס בונה ולא הורס.

לדוגמה, הקמנו מערכות חוקים,מוסר וכללים על מנת לעשותנו טובים יותר האחד כלפי השני, בפועל הן מופרות על ידנו ללא הרף. הרצון המפותח של כול אחד עומד בכוח על דעתו  ו"מקמבן" בשביל שהוא לא יצטרך לעמוד במה שמחייב אותו. לכן העברות על החוק מכול הסוגים פושה בכול שכבות החברה, והורסת כול חלקה טובה. והרס היחסים מפרק את התא המשפחתי המהווה חלק בסיסי וחיוני להמשך קיומנו. אולי בשכל אנחנו מבינים שאיזון בין שני הכוחות יאפשר מערכת יחסים טובה ותקינה שתשפר את חיינו, אבל בפועל הטבע האנושי מסובב כול מצב האחד נגד השני וזה מביא עלינו חורבן עצמי מבלי יכולת לעוצרו.

האופן שבו אנחנו מזיקים לעצמנו נתפס כבר פחות ופחות כרציונאלי והשנאה של האחד את השני רק יוצרת בינינו חלל שלא ניתן לגישור. בתוך החלל הזה של חוסר פתרון, מפציעה עכשיו שיטה עתיקת יומין שקוראים לה חכמת הקבלה. כמו עוף החול היא מתחדשת ומחדשת לנו  את חכמתו של הטבע הכללי שמחבר הכול יחד. יש בה את הכלים ללמד ולהסביר אייך ניתן לנהל בינינו קשר משפחתי טוב. בעזרתה נחבר שוב משפחות לחמולות, חמולות לעם, וכעם, את כול עמי העולם יחד.

אז למה לנו שנאה עכשיו?

צריך בשביל הזרימה. בלי שנאה אייך נדע מה זו אהבה, ולהפך? היא זו שמביאה אותנו עכשיו מחוסר בררה רגע לפני התהום, למשוך אלינו את חכמת הקבלה כדי ללמוד ממנה מה היא אהבה המכסה על השנאה.

הגישה הנכונה לחיים

כבר לפני 50 שנה הציע לנו הפזמונאי דן אלמגור את הגישה שלו לחיים:

"ניתנו לאדם חיים משונים:

הוא חי כאדם את עשרים השנים

ואז הוא מתחיל ממש בלי היסוס לעבוד כמו חמור ולהזיע כמו סוס

כפרד עקשן ורועד כחתול אוהב כשפן וזוחל כשבלול

רעב הוא ככלב, זולל כחזיר לבסוף – כמו הקוף נשמתו הוא מחזיר".

היום כבר מציעים לנו גישה קצת יותר מורכבת. אני סוגר חצי עין ואומר- "הכול לטובה".

פרושה שאני לא משיג מספיק תענוג בחיים ובאמירה הזו מרגיע את עצמי.

קיימת גם הגישה המבלבלת לחיים שאומרת "כול החיים שיעורים"

פירושה- "שום דבר שקורה בחיים אינו מקרי, החיים הם שיעור אחד גדול, עליך רק ללמוד אותו ואם תלמד תתקדם לטוב".

אבל אייך אני שייך לזה?

מה לי ולזה שהעולם מסתובב לפי איזה תוכנה?

אייך אני עם השכל שלי יכול לטפל בזה?

כדי לתת מענה לשאלות הללו ועוד, מתגלה עכשיו גישתו לחיים של הרב לייטמן:

אנחנו ממשיכים להתפתח מבחינה רגשית ולכן הולך ומתבהר לנו ששום דבר לא מקרי, לא סביבי ולא בתוכי.

ראש וראשון לכול הוא, שאף אחד לא יכול ללמוד את חכמת החיים לבדו. חכמה זו נמצאת כולה בתוך קבוצה- "עשירייה". רק בתוכה  ניתן לברר מי הוא המפעיל, כיצד זה קורה,מה הוא רוצה ולאן הוא מוביל. אייך לסייע או לחלופין להתנגד.

במעבדת המחקר הזו מתגלה הגישה הנכונה לחיים. שהיעוד שלנו הוא לקרב בין אנשים כמה שיותר בנפש ובהרגשה מעל לאגו שמפריד בינינו, וכך לגלות  את כוח החיים המנהל אותנו.

דרך היחס הנכון שלנו כלפי אנשים שאיתם באים במגע מבין מי אני, מה המטרה שלשמה נולדתי, מה הוא המוות.

כך נגלה את סוד החיים סוד ההשפעה ונחיה בו.

מה המטרה של החיים?

כל אדם באשר הוא, ללא קשר לצבע, מין, גיל, מוצא וכדומה, רוצה רק דבר אחד. ליהנות! וכל הזמן. קוראים לזה הטבע האנושי או רצון לקבל הנאה ותענוג. זו התוכנה הפנימית שמפעילה כל אחד ואחת מאתנו עוד בטרם הולדתנו. החיים, אם נסכם אותם במשפט אחד, הם רצף של ניסיונות להפיק הנאה ותענוג. כולנו הגענו ליהנות אבל משום מה רוב הניסיונות מעלים בחכתם אכזבה, ייאוש וכעס. אולי יש דרך לעשות זאת בצורה שתביא לתוצאה הרצויה? מה היא אותה דרך ולמה אנחנו לא מכירים אותה ומיישמים אותה בחיים שלנו?

כאשר אדם נולד הוא חסר אונים וישע, אינו יודע דבר. ולכן, על מנת לשרוד, הוא זקוק לסביבה חמה ואוהבת אשר תעניק לו את כל מה שהוא צריך. על מנת לגדול באופן מיטבי, ההורים והסביבה המטפלת מספקים לתינוק חום, הגנה, הזנה וכדומה. אך מדובר בטיפול פיזי בלבד, ומי דואג להתפתחות המודעות שלו? כיצד ידע אותו עולל שהגיע לעולם הזה מהי המטרה לשמה קרה הדבר ואיך משיגים אותה? מי ידריך אותו בדרכו למימוש הנשמה שבו בצורה בטוחה ומבטיחה?

בפן הרוחני, כולנו תינוקות בני יומם, אך בשונה מינקות פיזית, אין לנו את אותה הסביבה שתפתח ותתמוך בתהליך הגדילה שלנו. סביבה אשר בעזרתה נוכל לגדול רוחנית ולפתח את המודעות הפנימית שלנו. יוצא שאנו חיים כמו יתר בעלי החיים, מנסים לאתר ולצוד תענוגות ומתאכזבים עד שמתים. התיאור העגום הזה מהווה מראה אמתית ולא סובייקטיבית על חיינו.

למזלנו, בעידן הנוכחי, יותר ויותר אנשים שואלים את עצמם על מהות הקיום. מה המטרה של החיים האלו והאם יש בהם יותר ממרדף שבסופו מוות?

חכמים מכל הדורות מסבירים לנו בכתביהם הייחודיים שכן! הם פרסו בפנינו את הדרך להגיע לשם, שלב אחר שלב. תמצית הדברים מסתכמת בעובדה שהגענו לכאן כדי לאהוב זה את זה ובכך לגלות את כוח האהבה שטמון בכל אחד ואחת מאתנו. כאשר נצליח לפתח אהבה כלפי הזולת, נוכל לחיות ברמה אחרת ולתפוס את המציאות בכלי שונה לחלוטין מזה הנוכחי. נביט על המציאות כשדה אשר מלא באינסוף אפשרויות לאהוב, להשפיע ולתת וכל מה שנשתוקק אליו הוא רק איך לעשות זאת יותר ויותר.

נופש, חופש, נופש…

כמה, תגידו, כמה חיכיתם ליולי אוגוסט? כמה? והילדים… בית ספר, חוגים, ציפייה לחופש הגדול, והנה זה בא. אז מה? יוצאים לטיול בטן גב ולשכב כל היום בנוח? לא. זה מזכיר את השנה שעברה בה ממש השתעממתם, כי צריך עוד משהו, עוד נתח להכניס בטיול שלכם, בנופש.

ולא מדובר בעוד מקום לבלות בו, כי שבעתם ממסעדות, ים, בריכות, וטבע. אז מה חסר? מה זה הדבר הזה שיכול לספק את כולם? את האישה, את הילדים, את אבא, את כ-ו-ל-ם? היום לטוס לחו"ל זה זמין כמו ליסוע ברכבת לאנשהו, או חופשה בצימר. וגם זה לא ממלא.

הציפייה לנופש, גם בה יש משהו מיוחד, כי התיאור של מה שיהיה, איך ננוח וננשום את האויר הצלול, או איך נטבול במי המעיין השוקק, או איך נגלה בטבע עוד חיה מעניינת, או פשוט נרבוץ אל מול הים… אבל.. כן, יש פה "אבל".

ה"אבל" הזה מגיע כי יש בנו משהו שדורש יותר. וגם לנושא כמו נופש או חופשה, איננו יכולים להתייחס סתם כך. כי זה כבר לא מספק. הרצון שלנו, הביחד שלנו, הוא עניין בפני עצמו. וגם הוא דורש תשומת לב וטיפול.

וכדי להגיע לתוצאות טובות, חשובה ההכנה. לפני שיוצאים לנופש ומתכננים, כדאי לשבת ביחד, סביב השולחן, עם פירות צוננים, וכוס לימונדה, להכין מפות, מידע על מקומות, לשאול כל אחד מבני המשפחה איזה סגנון של נופש היה רוצה. לשמוע, לא להתווכח. חלק ירצו אולי ים, וחלק הרים, וחלק בריכה ותו לא, והאחרים יחשקו במסעדות ומוזיאונים. אל תפחדו מזה. אפשר באמת לספק את כולם. עושים תוכנית משותפת.

כל אחד נע כלפי האחרים, מנסים להגיע להחלטה משותפת, במעגל, כל אחד מביע רצונותיו, ייתכן שיותר מאחד. , והאחרים מוסיפים. כלומר, לא שוללים, אלא מביעים רצונותיהם, ואתם תיראו ותיווכחו שבמרכז המעגל, באווירה הזו, יווצר הרצון המשותף שנוצר מכלל הרצונות.

וזה עוד לא הכל. קחו לכם מפה, מסלול, חקרו את ההסטוריה של המקום, הגאולוגיה, הגאוגרפיה, גם אם נדמה לכם שאתם יודעים הכל, אתם תגלו שאפשר להעמיק את ההרגשה, וזו תחושה מאוד נעימה וטובה. ועצם התכנון של "מה נעשה ביחד" או "תוכנית הטיול", כבר תכין אתכם לבאות. כבר אתם בונים קשר ביניכם, בעצם התכנון המשותף. אפשר לחלק אחריות על הפקה, אוכל, הפסקות, אביזרי מחקר, צילומים או תיעוד אם אתם אוהבים ועוד.

כשאדם מגיע למקום אחרי שחקר והכין את עצמו, החוויה עוצמתית בהרבה. לעומת אם אני "זורק" את עצמי לאנשהו. וזהו, מגלה את אותו הר, אותו מפל, רואה אותו, לא יודע איך הוא שייך, מה היה במקום, מהם תנאי הטבע במקום, מהיכן זורם ולאן, ועוד פרטים שמעשירים את הביחד ואת הלב. אתם גם תגלו שכל אחד מבני המשפחה כל כך שונה והתוספת שלו כל כך חשובה, ההבחנות שלו, הראייה המיוחדת שלו, והכל כמכלול, מהווה את הנופש – חופש – טיול.

תנסו ותחזרו עם טעם של עוד, טעם של מימוש, טעם של ביחד.