לישון או לא לישון?

לפעמים הלימודי קבלה לעם שלי צורכים ממני זמן רב. בטח בעוד כמה שנים אני אסתכל אחורה ולא אבין איך הצלחתי לתפקד עם חוסר שינה כזה. האמת כבר עכשיו אני לא כל כך מבינה איך.. אבל האמת שכבר הרגשתי הרבה זמן שהאהבה העצומה שלי לשינה צריכה לעבור איזשהו תיקון, עוד הרבה לפני שנולדו התאומים והצטרפו אל אחותם מעין שביחד מסדרים לי שינה קטועה ומועטה. לפעמים תאום אחד ישן מדהים בלילה אבל השני מתעורר המון, לפעמים כל אחד מתעורר רק פעמיים שלוש, אבל לסירוגין, לפעמים גם האחות הגדולה מצטרפת לחגיגת ההתעוררויות. ואז מגיע הבוקר כל כך מהר ואני תוהה אולי הם יישנו שניהם באותו זמן ואצליח להשלים שנת בוקר קצרה, אבל ככל שהתאומים גדלים התנומות מתקצרות וגם לא בהכרח מתרחשות באותו זמן לשניהם.

 אז אני מנסה לא לחשוב יותר מידי על זה שאני רוצה וגם צריכה לישון, ומשתדלת להיזכר שרציתי לתקן את החלק הזה בי שכל כך אוהב לישון.  ואני מקווה שגם כשתגיע תקופה מאוזנת יותר, אצליח להתגבר על הרצון לישון ולהקדיש יותר זמן לדבריו חשובים אחרים.

 וזה מזכיר לי ששמעתי פעם משל על אדם שצריך לקום לפנות בוקר אבל הוא מרגיש קצת חולשה ויש לו מעט חום, אז כמובן שהוא לא מצליח לקום ממיטתו. אותו אדם ביום אחר חולה מאוד,  המדחום מראה 40 מעלות. אבל באותו לילה פורצת שריפה בביתו, אז כמובן שהוא מזנק מיד ממיטתו ורץ החוצה מביתו. כלומר, הכל עניין של חשיבות. אם הדבר חשוב לאדם, כמו חייו לדוגמה, הוא מסוגל להתעלות מעל צרכי הגוף.

כן, הילדים שלי הם הדבר שהכי חשוב לי בעולם, אז אני קמה במהירות שוב ושוב ושוב בכל לילה. ואז כשמגיע הבוקר ואני מבינה שזהו, אין יותר זמן לישון היום, אני עדיין מלבישה חיוך על הפנים כאילו התעוררתי משינה ארוכה ומתוקה. ואיכשהו הגוף מצליח להחזיק ככה. הכל עניין של חשיבות. אז בכל דבר צריך שרוצים למצוא עבורו עוד כוחות, חייבים קודם כל לעבוד על חשיבות לדבר.