היא הצטרפה לבני ברוך

היא הייתה עם רגליים על הקרקע, נחושה ובטוחה שכל מה שרואות עיניה קיים, אין נסתר ואין מעבר לכך. אפילו ביום שהרופא המליץ לה עכשיו תתפללי לרופאים ולזה שבשמים נמצא היא ביהירותה אמרה: "אתפלל לרופאים בלבד!"

הילד שנפטר השאיר אותה שבורה, הטעם לחיים נעלם, היא רצתה לדעת למה הכול קרה, חיפשה ולא מצאה סיבה. החלה לקרוא הסברים מדעיים ורפואיים אבל שום דבר לא ענה לה. היא התעקשה שבטוח יש סיבה גלויה.

היא נברה בספרים, פנתה למומחים, הייתה אצל כל המבינים, בלילות כסהרורית התהלכה מחפשת את האבן שעדיין לא הפכה ששם נמצאת התשובה. משפחתה, שראתה בסבלה, ניסתה להסיטה מהאובססיה שאליה נכנסה, חברותיה הציעו כל מיני הסברים,  הביאו ערמות של ספרים, ניסו לקחתה לבילויים. שום דבר לא עזר, כל אמירה שרמזה שיש בחיים נסתר נדחתה על ידה בתנועה מעליבה. כך חדשים רבים אחרי מות בנה.

הייתה שם חברה ממש טובה, שלא זנחה, שהמשיכה ללוותה להיות שם בשבילה, חברה נחושה שתפסה בידה, ניסתה לגרור אותה לדרך חדשה, להסבר שאליו תמיד התכחשה, לנתיב של הנסתר. היה לא קל, ישבה לה על הצוואר, ניסתה לשכנעה ללא הצלחה, וכשכמעט אף היא הרימה ידה הצליחה לקחתה לערב היכרות עם חוכמת הקבלה ואז נכנסה לטוויטר.

היא חזרה מהערב וביטלה את כל מה ששמעה, אך משהו בכל זאת נגע שם בליבה, החלה להקשיב בסתר לערוץ קבלה לעם. הסקרנות התעוררה. יש פה משהו נסתר, משהו נסדק, לא הכול גלוי ונראה, היש כוח שמנהל את כל הנמצא?

היא הלכה צעד קדימה ושניים אחורה, אפילו לא הסכימה להודות בפני עצמה שיש משהו בחכמה. כהרגלה נכנסה לעומק וחקרה. למדה שההסבר הוא לאו דווקא ברציונל,  משהו בהתנגדות נשבר, לא להכול יש תשובה מדויקת ושנונה. הסקרנות שהתעוררה דחפה להירשם לקורס "יסודות בחוכמת הקבלה", שיעור אחר שיעור היריעה התרחבה, משהו שם נפתח, השאלה שרבות בה התחבטה עדיין מבצבצת ותלויה, אך מאז ועד עתה נבנית בתוכה תשובה רחבה על מהות חיינו כאן.

בעזרת בני ברוך למדה לקבל הסכמה, להרגיש משהו שאף פעם לא חשה, להבין שיש מסובב ויש סיבה שלאו דווקא תלוי בה. למדה להרפות, לסמוך, להיות חלק משלם ממערכת סגורה. רכשה חברים רבים שיחד עמה מחפשים משמעות לכל מה שכאן, חברים שעומדים לצידה, תומכים ומחזקים אותה והיא אותם, חברים שהפכו לה למשפחה אוהבת וחמה.